ביישנות וחרדה חברתית

חרדה חברתית או ביישנות מאופיינת בפחד מסיטואציות חברתיות ו/או מביצוע פעילויות בפומבי החושפות את האדם לביקורת או לשיפוט של אחרים. החשש שמא התנהגותו במצבים חברתיים למיניהם תהייה מביישת או משפילה מביא לעיתים לחרדה, היכולה להתבטא בדופק מהיר, הסמקה, הזעה, רעד בגוף, רעד בקול ותחושת מחנק. האדם החרד או הביישן מכיר בכך שהפחד שלו מוגזם או לא מציאותי, אולם ממשיך לחוות אותו. כתוצאה מכך הוא מרבה להימנע ממצבים חברתיים "מלחיצים" או חווה אותם תוך מצוקה עזה. לבסוף, ההימנעות ממצבים חברתיים כאלו והחרדה יוצרים פגיעה משמעותית בשגרת החיים, בתפקוד המקצועי או הלימודי, בפעילויות חברתיות או בקשרים החברתיים.

אנשים הסובלים מחרדה חברתית חוששים בדרך כלל ממצבים כגון דיבור בפני קהל, הבעת דעה בפומבי, אכילה או כתיבה בפומבי, שיחה עם אנשים בעלי סמכות, פגישות רומנטיות, עימותים, בקשת עזרה ואפילו ניהול שיחת חולין. לעיתים קרובות הם אף חווים קושי ביחסים אינטימיים ומתקשים להיחשף, לשתף ולספר על עצמם. רובם גם חוששים מדחייה ולכן מתקשים להתעמת עם אחרים, גם עם אלה שהם ביחסים קרובים איתם. תופעת הביישנות על עוצמותיה השונות נפרשת על הספקטרום שבין ביישנות קלה וחוסר שקט תמידי בחברת אנשים שמתבטא בעוצמות שונות ועד לחרדה חברתית קשה ומשתקת.

ה- DSM (שהוא התנ"ך של המטפלים) מבחין בין חרדה כללית וחרדה ספציפית. חרדה חברתית כללית מתאפיינת בפחד ממגוון רב של סיטואציות חברתיות, בעוד שחרדה ספציפית מוגבלת לפחד מסיטואציות מסוימות ( למשל, לנאום בפני קהל, ל"התחיל" עם בחורה, לשוחח עם הבוס וכיוב'). הסובלים מחרדה חברתית כללית חווים קשיים רבים יותר בתפקוד מאשר אלה הסובלים מחרדה ספציפית. 

הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי כמענה

הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי בביישנות וחרדה חברתית הוא טיפול המבוסס מחקרית ונמצא כיעיל ביותר לטיפול בהפרעה מסוג זה יחסית לסוגים אחרים של טיפולים. התוצאות מראות על שיעור של  כ75% – 80% מהמטופלים החווים ירידה משמעותית ברמות החרדה וההימנעות  החברתית. יתר על כן, הישגי הטיפול נשמרים לאורך זמן גם לאחר תום הטיפול. טיפול התנהגותי קוגניטיבי  ניתן הן במסגרת פרטנית והן במסגרת קבוצתית, ושניהם נמצאו יעילים בהפחתת חרדה חברתית.

שלושת מרכיבי הטיפול המרכזיים:

1. פסיכו – הדרכה – מטרתו לספק למטופל מידע בסיסי על חרדה חברתית ועל ההבדל בינה ובין ביישנות בתחום הנורמה.  בפסיכו הדרכה מציגים בפני המטופל ממצאים על שכיחות ההפרעה ומאפיינה.

2. הבנייה קוגניטיבית מחודשת – שיטה שנועדה לעזור למטופל לזהות את המחשבות השליליות האוטומטיות סביב מצבים מאיימים, ואת המחשבות שמשמרות ומעצימות את החרדה ובהתאם, עוזרת לו לבחון אותן באופן מציאותי ולבסוף להמיר אותן במחשבות יעילות ומסתגלות יותר.

3. חשיפה – חשיפה למצב המאיים. בתחילה בדמיון ואחר כך בזמן אמת. החשיפה היא מרכיב מרכזי בטיפול ומתבססת על ההנחה שעל המטופל לחוות את החרדה שמתעוררת כדי לחולל שינוי בסימפטומים ההתנהגותיים והרגשיים. בהצגת החשיפה חשוב להדגיש כי ההימנעות ממצבים חברתיים משמרת את החרדה לטווח הארוך גם אם היא מקילה עליה בטווח הקצר.

מאפיינים קוגניטיבים ורגשיים שכיחים בחרדה חברתית :

הסובלים מחרדה חברתית מחזיקים בשתי אמונות בסיסיות, אחת לגבי אחרים; אנשים הם ביקורתיים, שיפוטיים, תחרותיים, ובעלי סטנדרטים גבוהים ושנייה לגבי עצמם ; אני חסר יכולת, בעל מגבלות ולוקה באיכויות ובכישורים אישיים, לכן אינני מסוגל לענות על הסטנדרטיים הגבוהים של האנשים. השילוב של שתי האמונות גורם לכך שסיטואציות חברתיות נתפסות כמסוכנות (כי הזולת שיפוטי ובעל סטנדרטים גבוהים) ולמחשבה שאם אינני עושה רושם טוב על האחר (משום שאני נחות וחסר כישורים), גורלי החברתי נמצא בסכנה.

מאפיינים רגשיים כוללים; חרדה, בושה והשפלה. – מובן שהרגש הבולט בהפרעה זו הוא החרדה. לא פעם היא עולה עוד לפני ההימצאות בסיטואציה עצמה (חרדת ציפייה) והיא עשויה להימשך  ולהתגבר במהלך וגם לאחר הסיטואציה שהתרחשה. פעמים רבות קורה שהחרדה מזינה את עצמה ומתגברת, כך שלמצב יכולה להתווסף חרדה מכך שאנשים אחרים יזהו את החרדה ועל פיה ישפטו את האדם החרד לשלילה. כך יכולה החרדה לכלוא את האדם בתוך מעגל סגור בו הוא חש חסר אונים וחסר תקווה. מלבד החרדה, אנשים הסובלים מחרדה חברתית חשים לעתים קרובות בושה- בושה מכך שאחרים יראו את המוזרות, חוסר התפקוד, הלחץ והקושי שלהם. הם גם כמעט ואינם מספרים לאחרים על קשייהם. לרבים מהם תחושת ערך עצמי נמוכה, הם נמנעים מלחשוף פרטים אישיים בפני אחרים ומתקשים להעמיק את יחסיהם עמם. 

התערבויות טיפוליות נוספות

• אימון בכישורים חברתיים – כולל הדרכת המטופל בהתנהגויות במגוון מצבים בין –אישיים בצורה נורמטיבית. האימון כולל לימוד ותרגול תוך שימוש בכלים מעולם הפסיכודרמה (למשל , משחק תפקידים ). האימון מקיף כישורים חברתיים בסיסיים כמו: שיחת חולין (SMALL TAIK) , בקשת עזרה, סירוב, ויכוח ועימות. בכול אחד מאלה, נערך משחק תפקידים עם המטפל או עם חבר בקבוצה שבו ניתנת למטופל הזדמנות לתרגל את הכישורים ב"חדר החזרות" (מונח שלקוח מהפסיכודרמה)
• מיינדפולנס או 'קשיבות' – Mindfulness – טכניקה שנועדה להגביר את המודעות לחוויה הנוכחית תוך קבלתה ומתוך הפניית הקשב ותשומת הלב לרגע הזה ללא כול שיפוט מאמץ ובקורת. זוהי טכניקה עדינה ובלתי מילולית שבונה סוג של ' עוגן' נפשי במצבי סערה ובכלל.
• טכניקות של הרפיה – שנמצאו מועילות לצורך הפחתת תופעות פיזיולוגיות הקשורות במצבי לחץ. בדרך זו מלמדים את המטופל לשלוט בחרדה. ההרפיה מאיטה את קצב הנשימה, מרפה את המתח מהשרירים וכד'. קיימות מספר טכניקות להרפיה שהידועות שבהן : הרפיה שרירית בשיטת ג'ייקובסון, הרפיה נשימתית, דמיון מודרך.

לסיום וברוח דרך הטיפול, השיר "אומץ" (קיפלינג):

אם תחשוב כי תיפול – כבר נפלת

אם תהין בלי היסוס – ויכולת,

אם תרצה לנצח – אך תאמר לא אוכל

הן ברור שבחרת בקל מן הקל,

כי כל איש בעולם התוסס והחי,

הרוצה להגיע לתרועת ניצחון,

לא יגיע עדיה ללא תרועת הרצון.

החלט כי תוכל – רצונך אז מושל.

עליך יגן חוק איתן מברזל.

מלחמות החיים לא תמיד מבקשות,

את האיש החזק וכתפיו הנוקשות.

אך תמיד ינצח בכל

רק אותו אדם החושב

כי יכול.

ביישנות וחרדה חברתית ניתנות לטיפול!

שילוב של הטיפול ההתנהגותי קוגניטיבי יחד עם התערבויות פסיכו דרמטיות ואחרות מציע דרך מבטיחה ומוכחת ליציאה ממעגל הביישנות.